פסק-דין בתיק ת"ק 013013/04

עובדות שאינן במחלוקת:

הנתבעת 1, עתיד ביטוח לתיירות בע"מ, היא חברה העוסקת בשיווק חבילות תיירות ונופש בארץ ובחו"ל. הנתבעת 2 עובדת אצל הנתבעת 1.

ביום 5.5.04 צלצלה הנתבעת 2 (הגב' שרף) לתובעים והודיעה להם שזכו בפרס. הם הוזמנו להגיע למשרדי הנתבעת 1, שם יקבלו את הפרס בו זכו.

טענות התובעים:

לטענת התובעים, הגב' שרף אמרה לתובע בשיחת הטלפון הראשונה כי זכו בזוג כרטיסי טיסה, הם ושבעה זוגות נוספים בלבד, בעקבות הגרלה שנערכה בפיקוח רו"ח. הגב' שרף אמרה לתובע, שכל שעליו ועל אשתו לעשות על מנת לממש את הזכיה, הוא להגיע למשרדי הנתבעת 1, ותו לא. היא אמרה לתובע, שאין צורך להביא כסף או פנקס שיקים, וכי קבלת הפרס אינה מותנית בדבר. לטענת התובע, הוא שאל את הגב' שרף מספר רב של שאלות, שכן הוא מנוסה בהגרלות ובנסיעות לחו"ל, והוא ואשתו בפירוש לא היו מעונינים להגיע למשהו שקשור ב"טיים שרינג", וגם לא היו מעונינים בכל מיני פרסים, כגון מדפסות וטלויזיות. בנוסף, התובע הדגיש בדבריו, ששאל את הגב' שרף במפורש, אם מדובר בכרטיס טיסה זוגי, שכן איננו מעונין בכרטיס בודד. עוד אמר התובע לגב' שרף באותה שיחה ראשונה, שהוא מעונין לקבל החלטה בשיתופה של אשתו, ולפיכך, התקיימה שיחה שניה, כאשר התובעים היו ברכבם והשיחה בוצעה בדיבורית של הטלפון הנייד, ושניהם שוחחו עם הגב' שרף. לאחר ששני התובעים שמעו את הבטחותיה של הגב' שרף, הגיעו שניהם יחדיו למשרד הנתבעת בתל אביב, ביום 6.5.04. לדבריהם, המקום היה רועש וכל זוג שנכח במקום הופרד מהזוגות האחרים. הם נאלצו להשתתף במצגת של הנתבעת, ולאחריה נאמר להם, שהפרס שהם זכו בו, הוא כרטיס לנופש של שלושה לילות עם ארוחת בוקר במלון ברחבי הארץ, שניתן לבחירה מתוך רשימה של בתי מלון.  השובר הוא לנופש ליחיד בהזמנה זוגית. כלומר, לצורך מימוש השובר, יש להזמין חופשה זוגית, ואחד מבני הזוג רשאי לצאת לנופש בחינם. לטענת התובעים, מאחר שדבר זה היה בניגוד גמור למה שהובטח להם במפורש בטלפון, דרשו לכל הפחות, לקבל את הנופש בחינם עבור שניהם. אז ניתן להם שובר נוסף מאותו סוג, שגם למימושו, עליהם להזמין נופש זוגי ולשלם עבור אחד מבני הזוג. לטענת התובעים, הנתבעים הונו אותם, בזבזו את זמנם ולפיכך, דרשו פיצוי בסך 5,000 ש"ח, שהוא הערך של זוג כרטיסי טיסה, לטענתם, ופיצוי בגין זמנם המבוזבז.

טענות הנתבעת:

יצויין, כי רק הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה, ורק נציג הנתבעת 1 הגיע לדיון בפני, תוך שהוא מציין שאם תחוייבנה הנתבעות לשלם כל סכום שהוא, תשא הנתבעת 1 בתשלום גם בגין הנתבעת 2.

לטענת הנתבעת 1, שיווק שירותיה ומוצריה נעשה, בין היתר, טלפונית על ידי נציגי מחלקת המכירות. אלה פונים באופן רנדומלי ללקוחות פוטנציאליים בהצעה לקבלת מתנה אחת מבין רשימת 4 מתנות. שווי המתנה כ-1,500 ש"ח, והיא מותנית בהיעתרותם של הזוכים ליטול חלק במפגש היכרות והתרשמות בין 90 דקות, הנערך במשרדי הנתבעת, הסוקר את פעילותה, שירותיה ומוצריה בתחום התיירות. לטענת הנתבעת, במעמד פנייתם הטלפונית, מבהירים נציגיה כי קבלת מתנה כפופה ומותנית בהשתתפות המלאה של המוזמנים במפגש, ללא כל התחייבות נוספת מצדם. כמו כן, לשם קבלת המתנה, מופנה הלקוח למנהל המכירות לשם קבלת קוד זכייה, לפיו יקבע איזו מתנה תינתן לזוכה, בהתאם לטבלת קודים המופקת ביום המפגש באופן אקראי. לטענת הנתבעת, הובהר לתובעים במעמד שיחת הטלפון, שמדובר בקבלת מתנה אחת מבין 4 מתנות, ששוויה כ-1,500 ש"ח, והמתנה שתינתן להם תיקבע על פי קוד הזכייה, שנמסר להם מבעוד מועד. לטענת הנתבעת, אין זה נכון כי הובטח לתובעים זוג כרטיסי טיסה פתוחים לשנה ל-21 יעדים באירופה, ששווים כ-5,000 ש"ח. למרות נסיונות הנתבעת להבהיר לתובעים את הליך קבלת המתנה כמפורט לעיל, הם התבצרו בעמדתם חסרת הבסיס.

דיון והכרעה:

שני התובעים העידו בפני, כי שמעו את הבטחותיה של הגב' שרף באופן מפורש וברור. יתר על כן, שאלו אותה שאלות רבות ומפורטות, שכן חששו ליפול בפח. לטענתם, הם נכוו כבר בעבר בנושא של "טיים שרינג", ולפיכך, ביררו היטב במה מדובר. לדבריהם, הגב' שרף הבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי לא יצטרכו להוסיף כסף על מנת לממש את זכייתם, וכי מדובר בזוג כרטיסי טיסה ל-21 יעדים באירופה. יתר על כן, מאחר שהתובעת היא מורה, הם ביררו היטב עם גב' שרף, שאין הגבלה על מימוש הכרטיסים בתקופות החופש, שזהו הזמן היחיד שהתובעת יכולה לטוס לחו"ל. לדבריהם, הבטחותיה של גב' שרף היו ברורות.

הנתבעת 1 יוצגה בדיון שבפני על ידי מנהלה מר אורי רותם. הנתבעת 2, הגב' שרף, שמעבר להיותה נתבעת, היא העדה היחידה הרלבנטית מטעם הנתבעת 1 - לא הופיעה לדיון. לטענת מנהל הנתבעת 2, היא לא הגיעה משום שהיא בחופשת לידה. בחקירה נגדית לתובע הסתבר כי הגב' שרף ילדה כבר לפני כחצי שנה.

לפיכך, עדותם הישירה של התובעים, לגבי הדברים שנאמרו להם על ידי הגב' שרף, עומדת מול דברי נציג הנתבעת 1, המסתמך, לטענתו, על הדברים שאמרה לו הגב' שרף, העובדת בכפיפות אליו.

יצוין עוד, כי בניגוד לאמור במפורש בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 1, הרי שבדיון שבפני טען מנהל הנתבעת 1, כי שווי המתנות המוצעות בטלפון הוא 1,000 ש"ח, ולא 1,500 ש"ח.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מקבלת במלואה את גירסת התובעים. אני מאמינה להם כי בשיחות הטלפון נאמר להם שהמתנה שזכו בה אינה מותנית בדבר, בוודאי לא בתשלום בגין חופשה נוספת על מנת לזכות בחופשה אחת. אני מאמינה להם כי בתשובה לשאלותיהם נאמר להם שזכו בזוג כרטיסי טיסה וכי הם בין 7 זוגות מאושרים, בלבד, שזכו בפרס זה. העובדה שהגב' שרף, שהיא - כאמור - גם הנתבעת 2 וגם העדה הרלבנטית היחידה מטעם הנתבעת 1, לא הובאה לבית המשפט, פועלת אף היא לחיזוק גירסת התובעים ונגד הנתבעות. ראה לענין זה ע"א 989/03, 1345/03 חטר- ישי ואח' נ' חיננזון (ניתן ביום 26.1.05), בפסקה 25 לפסק הדין: "הימנעות מלהביא ראייה מצוייה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד". ראה גם ע"א 2275/90 לימה ואח' נ' רוזנברג ואח', פ"ד מ"ז(2) 605, 614: "מקום שצד למשפט נמנע מהעיד עד פלוני, שעה שבנסיבות הענין היה מקום להעידו, יש בכך לעורר את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".

המצב שבו חברה מנסה לפתות אנשים להגיע למשרדיה, על מנת לחשוף אותם לשיווק מוצריה, על ידי עשיית מצגים בעל פה, בשיחת טלפון, ואחר כך מתנערת מהדברים שנאמרו, מתוך ידיעה כי יקשה מאוד על הצד השני להוכיח שהדברים נאמרו לו, הוא מצב בלתי נסבל. נציג הנתבעת טען כי זו הפעם הראשונה שחברתו נתבעת בתביעות קטנות, וזו הוכחה לכך שהתובעים ממציאים את טענותיהם כי הובטחה להם טיסה זוגית לחו"ל. אינני סבורה כך. יתכן, שהתובעים הם היחידים שהובטחה להם טיסה כזו, ויתכן שלקוחות אחרים מתייאשים בטרם פנייה לבית המשפט.

מכל מקום, במקרה זה, שוכנעתי, כי הנתבעת 2, בשם הנתבעת 1, הבטיחה לתובעים הבטחה שלא קיימה.

מאחר שהנתבעת 2 פעלה בשם הנתבעת 1, במסגרת תפקידה, ולאור הצהרת נציג הנתבעת 1, כי הוא נוטל על עצמו את כל האחריות למעשיה של הנתבעת 2, אני מחייבת את הנתבעת 1 לבדה בתשלום הפיצוי שאפסוק.

מאחר שאינני יכולה לכמות את שוויה של המתנה שהובטחה לתובעים (זוג כרטיסי טיסה לאירופה, פתוחים לשנה, לאחד מ-21 יעדים נבחרים), בהעדר ראייה מטעמם בנושא זה, אני מעריכה, על דרך האומדנה, כי מתנה כזו שווה כ-1,500 ש"ח (כטענת הנתבעת בכתב הגנתה, לענין שווי המתנות שהיא מבטיחה), ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סכום זה, כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית מיום 5.5.04 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.